נאסר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 30.10.09, שבה היו מעורבים אוטובוס זעיר של התובע ורכב בבעלות הנתבעת 2, נהוג על ידי מר לבנטה, מבוטחה של הנתבעת 1.

התובע עותר לפיצוי בסך 27,090 ₪. הסכום מורכב מתיקון לרכב, שכ"ט שמאי, ירידת ערך הרכב, אובדן 3 ימי עבודה, הוצאות גרירה והוצאות נלוות.

על פי גרסת התובע, הוא נסע אחרי רכב המזדה של הנתבעת 2, עברו רמזור ושני כלי הרכב המשיכו במהירות של בין 50-60 קמ"ש, כאשר המרחק ביניהם היה בין 10-15 מטר.

אחרי הצומת הכביש הופך להיות צר יותר, עם סיבוב ימינה, לכיוון רחוב סוקולוב בכפר-סבא, ומצד ימין קיר מגן.

לדברי התובע, באותו מקום היה קו לבן שמפריד בין שני המסלולים. לדבריו: "פתאום הנהג נכנס בשיפוע, היתה לו כוונה לעשות פרסה, עלה על אי התנועה. זו היתה הפתעה עבורי ולא יכולתי לעשות דבר" (עמ' 1, שורות 21-22 לפרו').

לדברי התובע, התמרון הפתאומי של הנהג לא אפשר לו כל ברירה ולכן ארעה ההתנגשות בין שני כלי הרכב.

בפיו של מר לבנטה גרסה אחרת. לדבריו, היה רמזור אדום, היה גשם ואחרי החלפת הרמזור הוא החל לנסוע באופן איטי - "הוא בא בשיא המהירות, נכנס בי מאחורה. עפתי מהנתיב" (עמ' 2, שורות 17-18 לפרו').

לטענת מר לבנטה, הפגישה ברכבו היתה באמצע החלק האחורי, דבר שלא מתיישב עם דברי התובע, שהנתבע ניסה לעשות פרסה.

נציג חברת הביטוח ציין בדבריו כי גם אם לכאורה ביצע מר לבנטה עבירת תנועה כלשהיא, דבר שהוא מוכחש, הרי התובע תרם לקרות התאונה מכיוון שנסע מהר מידי, בליל גשם, ולא שמר על מרחק.

לאחר ששקלתי דברי הצדדים ועיינתי במסמכים, הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית, העדפתי גרסת התובע מול גרסת מר לבנטה. התובע טרח לציין את מיקום התאונה ואף צילם סימני בלימה במקום. מר לבנטה ציין שכלל לא ראה את רכב התובע לפני ההתנגשות ולכן קשה לדעת מאיפה הוא גורס שהתובע נסע במהירות מופרזת.

2.מוקד הפגיעה ברכב הנתבע היה בפינה השמאלית-אחורית של הרכב, דבר שתומך בגרסת התובע לפיה רכב הנתבע לא ניצב ישר לפניו בעת התאונה אלא היה במהלך פניה שמאלה.

3.גם חווה"ד שניתנה בקשר לרכב התובע תומכת בגרסת התובע.

4.לענין גובה הנזק – אין לקבל עתירת התובע לירידת ערך מאחר והשמאי לא טרח לחזור ולבדוק הרכב אחרי התיקון.

בכל הנובע לעתירת התובע לענין הפסד ימי עבודה – הוא מסתמך על מסמך מרואה חשבון שמעיד על המחזור היומי, שהוא בוודאי לא משקף את ההפסד, ולכן אני מפחית מחצית מעתירה זו. כמו כן לא הוכחו הוצאות נלוות כלל וכלל, מלבד גרירה.

הנזק שהוכח בפניי מתייחס לתיקונים על פי דו"ח השמאי - 16,978 ₪, שכ"ט שמאי – 1,700 ₪, וסך 1,800 ₪ בגין הפסד ימי עבודה וגרירת רכב בסך 400 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך 20,878 ₪ ועוד 300 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"א, 24 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.